תביעה למשמורת ילדים מוגשת ברוב המקרים בעקבות הליך גירושין או פרידה של ההורים, במסגרתה דורש אחד ההורים לטפל בילדים ולהחזיק בהם.
בהעדר הסכמה בין ההורים לגבי המשמורת, יופנו הצדדים ע"י בית המשפט ללשכה לשירותים חברתיים במקום מגוריהם וימונה עובד סוציאלי לצורך עריכת תסקיר סעד שבמסגרתו יפורטו בין השאר הסיבות לפירוד בין ההורים, התנהלות הצדדים בקשר לטיפול בילדים ויינתנו המלצות לבית המשפט בנוגע לזהות ההורה המשמורן וזמני השהייה עם ההורה האחר.
מטרת התסקיר לסייע לבית המשפט להכריע בסוגיית המשמורת וזמני השהות אך המלצותיו אינן מחייבות את בית המשפט והוא רשאי לסטות מהן.
הליך משמורת נועד לקבוע את מקום המגורים וסידורי הלינה של הילד ואינו משפיע כהוא זה על העובדה ששני ההורים ממשיכים לשמש כאפוטרופוסים טבעיים של הילד וכפועל יוצא מכך, הנם אחראים במידה שווה לדאוג לכל צרכיו.
במסגרת הליך משמורת, על בית המשפט להתחשב ברצון הילד ולשמוע את עמדתו, כאשר ככל שהילד בוגר יותר, כך יתחשב בית המשפט יותר בדעתו.
בטרם הגשת תביעה למשמורת יש להכיר את הכלל המכונה "חזקת הגיל הרך'" הקובע כי למעט במקרים חריגים ומיוחדים, בית המשפט יקבע את משמורתו של קטין מתחת לגיל 6 בידי האם, בעוד לאב ייקבעו זמני שהות בלבד.
בשנים האחרונות ניתן לראות גם פסיקות שבהן בית המשפט העמיד לנגד עיניו את טובתם של קטינים מתחת לגיל 6 תוך הסתייגות מחזקת הגיל הרך.
לחזקת הגיל הרך יכולה להיות השפעה מהותית על תוצאותיו של הליך משמורת ולעתים אף כל בני המשפחה. כך למשל, במקרה בו נדרש בית המשפט ליישם את חזקת הגיל הרך ולהכריע בסוגיית משמורתו של קטין מתחת לגיל 6 אשר לו אחים ואחיות בוגרים, התוצאה שתתקבל היא שגם האחים הבוגרים שמעל גיל 6 יהיו בחזקת האם וזאת מכוח עיקרון משפטי אחר המכונה "עיקרון אי הפרדה בין אחים".
על מנת לשכנע את בית המשפט כי "טובת הקטין" מחייבת שיוחזק במשמורת משותפת או בלעדית של האב, על האב מוטל נטל כבד מאוד להוכיח כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת כגון: העדר כשירות או מסוגלות הורית נמוכה מאוד של האם במקרים של אם המכורה לסמים או לאלכוהול או כשמדובר באם מתעללת, מזניחה או "מנכרת".
נסיבות מיוחדות נוספות שעשויות להצדיק סטייה מחזקת הגיל הרך יכולות להיות טיפול עיקרי של האב ולא האם בקטין לתקופה ממושכת או במקרים בהם האם מעוניינת להעתיק את מקום מגוריה ליישוב הנמצא במרחק גיאוגרפי משמעותי ממקום מגורי האב וכן במקרים של הגירה למדינה אחרת.
העיקרון המנחה את בית המשפט בהכרעה בענייני קטינים, לרבות ובפרט בסוגיות משמורת וקביעת זמני שהות הוא "עיקרון טובת הילד" כמובא בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית. המחוקק לא הגדיר מהי טובת הילד ולמעשה השאיר לבית המשפט את שיקול הדעת לצקת תוכן לתוך מושג עמום זה.
תביעת משמורת תוגש על ידי ההורה המעוניין בכך, לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי המוסמך וזאת בהתאם לדת אליהם משתייכים בני הזוג (בית הדין הרבני, השרעי, הדרוזי או בתי הדין של העדה הנוצרית).
על ידועים בציבור, בני זוג מאותו מין או בני זוג נשואים המשתייכים לדתות שונות, להגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
במקרה שאחד מבני הזוג מעוניין להגיש תביעת משמורת בבית הדין הדתי, עליו להגיש תביעה לגירושין, שאם לא כן נדרשת הסכמת ההורה השני לניהול הליך המשמורת בערכאה הדתית.
עו"ד יהונתן סורפין עוסק בדיני משפחה בדגש על גירושין באופן ממוקד והנו בעל ניסיון עשיר וידע נרחב בתחום זה.
לשיחת ייעוץ ולתיאום פגישה חייגו: 050-2648644.